בקרוב צפויה לעבור בכנסת הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 36), התשפ"ג–2023. על פי הצעת החוק, בעל דירה יהיה רשאי להתקין על חשבונו בשטח הרכוש המשותף מנגנון חשמלי המאפשר הפעלה אוטומטית של משאבת מים (שאינה משאבת מים המשמשת רק לצורכי כיבוי אש). ההצעה קובעת כי התקנה שכזו מותנית במספר תנאים: מסירת הודעה מוקדמת לבעלים ולנציגות, התחייבות להסרת המנגנון אם לא יהיה בו צורך, היעדר חשש לפגיעה או מטרד, קיום הוראות חוק החשמל וכן אישור מהנדס אזרחי רשום טרם ההתקנה.

הצעת החוק, אשר הוגשה ע"י חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני, נועדה לדבריהם למנוע חילול שבת, כאשר "דיירים שומרי שבת ומסורת המתגוררים בבניינים בהם מותקנת משאבה חשמלית ניצבים בפני בעיה שכן בפתיחת ברז המים בדירתם, הם מפעילים את המשאבה החשמלית שאסורה בהפעלה בימי שבת. הצעת חוק זו מבקשת לקבוע הסדר שבת למשאבות המים בבנייני מגורים... המאפשר התקנת משאבות מסוג זה על חשבונו של דייר הרוצה בכך, בלא צורך בהסכמת בעלי הדירות האחרים, ובכפוף לתנאים המפורטים בהצעה".

בדיון שהתקיים לאחרונה במסגרת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, התייחס אבי סלונים, היועץ המשפטי של רשות המים, להיבטים הכספיים שההצעה מעוררת. לדבריו, "יש כאן כמה רכיבי עלות. רכיב אחד של עלות זה הצריכה הנוספת של חשמל. הצריכה כמובן תלויה בגובה הבניין – ככל שהבניין גבוה יותר צריכים משאבות עם ספיקות יותר גבוהות ולכן החשמל יותר גדול... יש כאן עלות נוספת שאיננה זניחה". בהקשר זה, ההצעה קובעת כי בעל הדירה שמתקין את המנגנון האוטומטי הוא זה שיישא בהוצאות החזקתו של המנגנון והפעלתו, אך שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות בעניין חלקו של בעל הדירה המתקין בהוצאות ההחזקה וההפעלה השוטפת של המנגנון לאור שיעור הגידול בהוצאות אלו שנגרם לבעלי הדירות האחרים כתוצאה מהפעלת המנגנון. כלומר, שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות שנועדו להתמודד עם גידול הוצאותיהם של בעלי הדירות האחרים (שלא התקינו את המנגנון) כתוצאה מהפעלת המנגנון, כשמדובר בעיקר על הוצאות החשמל.

ימים יגידו איך יבוא החוק המוצע לידי ביטוי בבתים המשותפים שבהם הוא ייושם, ולפי שעה ניתן לומר שהצעת החוק משקפת את המשך מגמת המחוקק לצמצם את הכלל שלפיו החלטה המשנה את זכויותיו של בעל דירה דורשת את הסכמתו של אותו בעל דירה. כלומר, העיקרון הקנייני הוא שנדרשת הסכמת כל הבעלים פה אחד לשינויים מסוימים ברכוש המשותף, אך בחוק המקרקעין מתוארות החלטות מסוימות שיכולות להתקבל גם בהיעדר פה אחד תוך עמידה בדרישות כאלה ואחרות (למשל, החוק קובע כי רוב של שני שלישים מבעלי הדירות בבית המשותף, רשאים להחליט על התקנת מעלית בכפוף לתנאים שונים).